עכשיו, אחרי שאספתם את כל הידע התיאורטי על המטפל שלכם, על השיטה שלו וההשכלה שלו, דברים חשובים ללא ספק, אפשר להתמקד בדברים החשובים יותר. במה שמהותי באמת. אל לכם לבחור מטפל רק לפי התעודות היוקרתיות שתלויות על הקיר בקליניקה שלו, בין אם הוא דוקטור או אפילו פרופסור מכובד. הצלחה באוניברסיטה אינה ערובה ליכולת טיפולית. רגישות, למשל, אי אפשר ללמד באוניברסיטה, גם לא אמפטיה או יכולת הכלה של רגשות חזקים. לימודי הפסיכותרפיה בארצות אחרות אינם נעשים במוסד אקדמי דווקא. קרל רוגר'ס, מאבות הפסיכולוגיה ההומניסטית אמר: "למד היטב את התיאוריות שלך אולם השלך אותן מחוץ לחדר כשאתה פוגש בפלא הזה, שנקרא בן אדם". חשוב שהמטפל יתאים את הטיפול אליכם, לצרכים ולרצונות שלכם ולא ינסה לדחוס אתכם לתוך תיאוריה מסוימת. זכרו שתיאוריה היא נקודת השקפה ולא פתרון כולל, ואין שום שיטה שעובדת נפלא בשביל כל האנשים.

מה שחשוב יותר מהמתודה הטיפולית והוא הדבר שיקבע אם הטיפול יהיה מוצלח או לא, זה – הקשר שלכם עם המטפל. בטיפול אנחנו מעבדים זיכרונות ישנים, אנחנו מביעים רגשות חזקים ואנחנו עוברים תהליכים שלפעמים הם קשים ומאתגרים. דווקא בשל זאת חשוב מאוד שתרגישו בטוחים ליד האדם שאיתו אתם בוחרים לעבור את התהליך. חשוב שתרגישו נוח לידו – כמו ליד חבר טוב.

שימו לב ליכולת ההקשבה של המטפל. אתם מרגישים שהוא באמת מקשיב לכם? אתם מרגישים שהוא באמת יכול להבין אתכם? אתם מדברים בחופשיות?
האם אתם מבינים את המונחים בהם הוא משתמש? האם הוא מתמקד רק באנליזות אינטלקטואליות או שהוא מסוגל גם להכיל רגשות עמוקים?
האם אתם מתחברים לשפה שלו?
האם אתם מרגישים נוח?
האם אתם מרגישים בטוחים?