הטיפול בדמיון מודרך מורכב משני שלבים עיקריים – הרפייה ותרפיה.
הרפייה היא כלי טיפולי בפני עצמו, שעוזר בעיקר במצבי מתח וחרדה. בטיפול בדמיון מודרך הרפייה, עם זאת, היא רק השלב הראשון של התהליך, ואם תרצו, בסיסו של התהליך.
על ידי שימוש בקולו ובעזרת השאות (סוגסטיות) חיוביות, המטפל עוזר למטופל להרפות את שריריו, להרפות ממחשבותיו הטורדניות ולהיכנס למצב של הרפייה. כשאנו במצב רגוע זה תדירות גלי המוח שלנו יורדת, הדופק מאט ולחץ הדם יורד, יש לנו הרגשה דומה לזו שאנו חשים לפני שאנחנו נרדמים, במעבר הנעים בין העירות לשינה. הרגשה זו, שאפשר לכנותה מצב מודעות אחר, היא תופעה טבעית לגמרי שרובנו חווים לפחות פעמיים ביום, בכל יום.
בכל פעם שאנחנו צופים בסרט ואנחנו מרותקים אליו כל כך עד שיש לנו הרגשה שאנחנו חלק ממנו, כשאנחנו שקועים בספר או חולמים בהקיץ. בכל פעם שאנחנו מתמקדים במשהו (במציאות החיצונית או בתוכנו) עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב לקורה סביבנו – אנחנו במצב מודעות אחר.
מבחינה פסיכולוגית התופעה כוללת גישה אחרת לזכרונות, רגישות ופתיחות לסוגסטיות, וכתוצאה מכך מופקים תגובות ורעיונות חדשים שלא נחווים (לא מוכרים) במצב תודעה רגיל.
מצב מודעות מיוחד זה משמש בטיפול בדמיון מודרך ככלי טיפולי.

הבסיס התיאורטי של התרפיה בנוי על היחסים בין המודע לתת המודע.
המושג 'מודע' בא לתאר את החלק האנליטי והביקורתי שבתוך הנפש שלנו. בין היתר, חלק זה הוא שמחליט איזו אינפורמציה מבחוץ נדחית, ואיזו מתקבלת על דעתנו. ברגע שאינפורמציה מסוימת עוברת את אישור המודע, היא מאוחסנת בתת המודע שלנו והופכת לאמונה. מעתה ואילך, כל גירוי יפעיל את האמונה שבתוכנו וזו תקבע את תגובתנו.