מכתב ממנהל האקדמיה להיפנוזה קלינית, בה למדתי
מכתבו של א. - ניצול שואה בן 82
מכתבה של ד. – אמנית בת 27
מכתבה של נ.


מכתבו של א. - ניצול שואה בן 82

אני ניצול שואה והרבה ניסים קרו לי עד שניצלתי והגעתי לארץ. ניסים קרו לי ואף הרבה תושייה עד שהגעתי להיות פקיד בממשלה בדרגה מתקדמת, אולם חיי התנהלו לא על מי מנוחות אלא תחת לחץ נפשי כבד.
חשבתי שאם אעזוב את עבודתי בפקידות ממשלתית אירגע, אולם לא כך קרה. כל בעיה הקפיצה את עצביי ופניתי לטיפול פסיכולוגי. זה אמנם עזר לי אבל לא שיחרר אותי מהמתח בכל פעם שנתקלתי בבעיה משמעותית יותר.
קראתי על דמיון מודרך ומצאתי פרוספקט של נטלי פיק, בו היא מציגה את עצמה כבת של רופא וכבת של אמא שהיא מנחת קבוצות, זה הרשים אותי ואמנם הצדיק את תחושתי. שלא כמו הפסיכולוג הקודם שלי שמה שהיה משמעותי בשבילו היה התשלום עבור הטיפול, עבור נטלי ההצלחה בריפוי הפסיכולוגי היא המניעה אותה.
כאילו היא משלימה את עבודת אביה הרופא, שמה שהוא לא תמיד הצליח בפציינטים שלו, היא תצליח בטיפולים שלה.
אצל נטלי הסיפוק שלה הוא הצלחתה בהתרת הסבך הפסיכולוגי של מטופליה. אצל הפסיכולוג הקודם שלי נאלצתי לבלוע כדורי קלונקס, במינונים שונים, שניתנו לי על ידי פסיכיאטר ואילו אצל נטלי נגמלתי מזה תוך זמן קצר.

 
     
גודל טקסט: 
  
עמוד 1 מתוך 5