עוד לפני הפגישה הראשונה עם המטפל הפוטנציאלי שבו עם עצמכם וחשבו - מהן הציפיות שלכם מהטיפול. שאלו את עצמכם מדוע אתם הולכים לטיפול, מדוע עכשיו?
האם באתם בשל רגשות קשים שאתם מתקשים להתמודד איתם לבד?
האם אתם רוצים להתמודד עם טראומה מהעבר שמפריעה לכם בתפקוד היומיומי?
האם אתם חיים במתח? בחרדה?
האם יש לכם חלומות שאתם מפחדים להגשים?
האם אתם מחפשים משמעות?

אפשר שנקבל מעצמנו תשובות בהירות וברורות כשנשאל את השאלה, ואפשר שלא. לפעמים, כשאנחנו במצוקה רגשית, נראים כל הדברים כמו בליל אחד סבוך של רגשות ומחשבות וקשה לנו להפריד. במקרה זה תפקידו של המטפל לעזור לכם, וחשוב שיעשה זאת בפגישה הראשונה שלכם. במקום בו למדתי, באוסטרליה, נוהגים המטפלים לשאול: "מה הביא אותך לפתח דלתי היום?"

בפגישה עצמה אל תהססו לשאול שאלות.
שימו לב אם התשובות הניתנות לכם מספקות. האם הן שלמות, לא מתגוננות, האם הן משביעות את רצונכם? שימו לב אם אתם מרגישים נוח מספיק כדי לשאול עוד, האם האדם מולכם עומד על המשמר, או שאתם מרגישים שהוא פתוח איתכם, וכנה.
עכשיו, אחרי שאספתם את כל הידע התיאורטי על המטפל שלכם, על השיטה שלו וההשכלה שלו, דברים חשובים ללא ספק, אפשר להתמקד בדברים החשובים יותר. במה שמהותי באמת. אל לכם לבחור מטפל רק לפי התעודות היוקרתיות שתלויות על הקיר בקליניקה שלו, בין אם הוא דוקטור או אפילו פרופסור מכובד. הצלחה באוניברסיטה אינה ערובה ליכולת טיפולית. רגישות, למשל, אי אפשר ללמד באוניברסיטה, גם לא אמפטיה או יכולת הכלה של רגשות חזקים. לימודי הפסיכותרפיה בארצות אחרות אינם נעשים במוסד אקדמי דווקא. קרל רוגר'ס, מאבות הפסיכולוגיה ההומניסטית אמר: "למד היטב את התיאוריות שלך אולם השלך אותן מחוץ לחדר כשאתה פוגש בפלא הזה, שנקרא בן אדם". חשוב שהמטפל יתאים את הטיפול אליכם, לצרכים ולרצונות שלכם ולא ינסה לדחוס אתכם לתוך תיאוריה מסוימת. זכרו שתיאוריה היא נקודת השקפה ולא פתרון כולל, ואין שום שיטה שעובדת נפלא בשביל כל האנשים.